אחת הטענות שנאשם יכול להעלות כדי לצאת זכאי בתיק תעבורה של נהיגה בשכרות היא שהוא שתה אחרי שסיים לנהוג ברכבו, ולכן רמת שכרותו בבדיקה אינה משקפת את רמת שכרותו בעת הנהיגה.
בתיק 2412/03 הואשם נהג בגרימת תאונת דרכים עצמית, כאשר יצא מתחנת דלק ולאחר כעשרה מטרים סטה ימינה והתנגש בצלע ההר. כתוצאה מהתאונה רכבו התהפך והוא נחבל. התאונה ארעה בשעה 23:30. השוטרים הגיעו חיש מהר למקום, אך לא מצאו את הנהג, שהלך בינתיים הבייתה. הנהג חזר לאחר שעה לתחנת הדלק, ואז השוטרים ראו אותו לוגם בירה. השוטרים ערכו לו בדיקת מאפיינים בשעה 01:50 ובדיקת דם שעה וחצי אח"כ שהצביעה על כמות אלכוהול של פי 3 מעל המותר.
הנאשם טען בבית המשפט לתעבורה בירושלים כי הוא שתה רק חצי בירה לפני התאונה, ועוד כמה בירות לאחר שחזר הבייתה. בית המשפט סבר כי מאחר בובדיקת השכרותומאפיינים נערכו לאחר ששב הנאשם לזירת התאונה – מהם לא ניתן להסיק על רמת השכרות של הנאשם עובר לתאונה. בית המשפט לתעבורה זיכה את הנאשם מחמת הספק מעבירת הנהיגה בשכרות והרשיע אותו בגרימת התאונה העצמית.
זכרו תמיד:
עו"ד תעבורה יכול להציל את רישיון הנהיגה שלך
עו"ד תעבורה יכול להביא לזיכוי מכל אשמה
עורך דין לענייני תעבורה יכול לבטל את כתב האישום נגדך
עורך דין לתעבורה הוא דמות המפתח להצלחה מסחררת במשפטי התעבורה
לא מתייצבים למשפט תעבורה בלי עורך דין העוסק בתחום דיני התעבורה
סעיף 428 לחוק העונשין הפלילי מגדיר את העבירה של סחיטה באיומים באופן הבא: "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם , או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מלפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים. נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים".
בתיק 1534/08 התקשר הנאשם לבעל אולם שמחה והורה לו להכין לו 30,000 ₪ שייאספו במהרה על ידי שליח. הנאשם התקשר שוב למחרת ושאל אותו אם הוא הכין את הכסף. משנענה בשלילה אמר לו כי "אם לא תשלם – אז תקבל". הנאשם המשיך לאיים על המתלונן, שבצר לו פנה אל המשטרה כדי שתטפל בעניין. הנאשם הודה בפני בית המשפט במיוחס לו וכי בעצם סחט באיומים את בעל אולם השמחות.
התביעה ביקשה כי הנאשם יישלח לכלא לתקופה ארוכה, ואילו ההגנה ביקשה מבית המשפט להסתפק בעבודות שירות. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה הפלילית שהפכה למכת מדינה, כאשר עבריינים מנסים לסחוט כספים מבעלי עסקים. מצד שני בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם ובעובדה כי לא מימש את איומיו. לאחר כל זאת, גזר עליו בית המשפט את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר – מהם 18 חודשים לריצוי מאסר בפועל בניכוי 14 ימי המעצר אותם ריצה, והיתרה היא על תנאי כי לא ישוב לחזור על מעשיו
על פי סעיף 57א לפקודת התעבורה רשאי קצין משטרה להשבית את רכבו של מבצע עבירה חמורה אשר מצוינת בפקודה במפורש לתקופה של חודש ימים.
הנאשם או בעל הרכב רשאים להגיש בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר תדון בבית המשפט אליו מוזמן הנאשם.
כאשר הרכב רשום על שם מי שביצע את העבירה הסיכוי כי בקשה כזו תתקבל הוא נמוך. אולם, כאשר הרכב שייך למישהו אחר, הסיכויים שבקשה כזו תתקבל גבוהים בהרבה. סעיף 57ב(ג) לפקודה קובע כי בית המשפט רשאי לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש כשלעניין זה רשאי בוא להביא בחשבון בין השאר את הזיקה שבין בעל הרכב לבין מי שנהג בו.
בתיק 1317/09 הגישה בעלת הרכב בקשה לביטול הודעת איסור שימוש שניתן על רכבה וזאת בגין כך שהבת שלה נתפסה עם הרכב נוהגת בשכרות.
בית המשפט לתעבורה לקח בחשבון את העובדה כי הבעלים של הרכב לא ביצע את העבירה עצמה, וכן התחשב בעובדה כי האם זקוקה לרכבה לפרנסתה ואשר על כן מצא לנכון לקצר את תקופת ההשבתה בשבועיים ימים.
יש לזכור:
עו"ד תעבורה מציל רישיונות
עורך דין לתעבורה הוא המפתח להצלחה כבירה במשפט התעבורה
לא מתייצבים למשפט תעבורה בלי עזרתו האדיבה והמכרעת של עורך דין לענייני תעבורה.
עורך דין לתעבורה דואג כי רישיון הנהיגה של לקוחותיו ישאר אצלם בכיס ולא במשטרה או במזכירות בית המשפט לתעבורה.
משפט התעבורה מתחיל עם הקראת כתב האישום. עו"ד לתעבורה לומד את חומר הראיות שבתיק וממליץ ללקוחו כיצד לפעול. האם להודות במסגרת הסדר או האם יש מקום לנהל הוכחות ולהביא לזיכוי. צריך לזכור כי במשפט תעבורה מוטל נטל השכנוע על התביעה, והיא יוצאת ידי חובתה כאשר יש בחומר הראיות כדי להוכיח את כל יסודות העבירה במידה שלמעלה מספק סביר. במידה ולבית המשפט לתעבורה ישנו ספק אם הנאשם אכן עבר את העבירה – הוא יזוכה בדין. מצד שני, אין כל טעם לנהל הוכחות כאשר לתביעה ראיות מוצקות להוכחת עובדות כתב האישום . במידה והנאשם בתשובתו לכתב האישום כופר בעובדות,יקבע בית המשפט לתעבורה מועד לשמיעת הוכחות.
בירור האשמה
בירור האשמה מתחיל בפרשת התביעה, במסגרתה היא מציגה את ראיותיה. על פי סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי התביעה מוגבלת להבאת הראיות המצויות בחומר החקירה שהועמד לרשות ההגנה ולהשמעת העדים ששמותיהם פורטו בכתב האישום. הוספת עדים נעשית על ידי תיקון כתב האישום. כאשר התיקון נעשה לאחר שלב ההקראה הוא טעון היתר של בית המשפט לתעבורה. עו"ד לתעבורה צריך לוודא כי הוא קיבל לידיו את כל החומר שבתיק. במידה שהדבר לא נעשה, עליו לפנות לבית המשפט כדי שיורה על התביעה להתיר לנאשם ולעורך דינו לעיין בחומר החקירה אליו לא נחשפו.
עם סיום פרשת התביעה רשאי הנאשם לטעון כי אין הוא חייב להשיב לאשמה, וזאת משום שבראיות התביעה אין אפילו הוכחה לכאורה לאשמתו. אם הטענה תתקבל – יזוכה הנאשם. במידה והטענה לא מועלית או נדחית, רשאי הנאשם לקיים פרשת הגנה ולהביא ראיות מטעמו, כאשר הוא עצמו מעיד תחילה. יש לזכור כי ההגנה אינה מוגבלת בהבאת ראיות והשמעת עדים כמו התביעה. הנאשם צריך להביא את כל העדים שיכולים לשפוך אור על האירוע, ולא יש בכך משום כרסום במהימנות גרסתו.
ככלל, הוכחת העבירה של נהיגה בשכרות אינה חייבת להיעשות רק בדרך הקבועה בתקנות התעבורה ובפקודת התעבורה, ובהחלט אפשר להוכיח שכרות בראיות אחרות הנלמדות מהתנהגותו של הנהג. אומנם דרך המלך להוכחת העבירה של נהיגה בשכרות הינה על ידי הבאת ראיות מדעיות כמו בדיקת נשיפה או בדיקת דם, אך ניתן להרשיע בעבירה זו גם על סמך בדיקת המאפיינים בלבד. הלכה זו נקבעה בבית המשפט העליון לפני שנים רבות, ועדיין שרירה וקיימת (בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נגד מדינת ישראל).
על פי התנהגותו של הנהג ניתן להרשיע הן בעבירה של נהיגה בשכרות והן בעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אולם, במידה ובית המשפט ימצא כי אין מקום להסתמך על בדיקת השכרות המדעית בשל כשלים ראייתיים (או שבדיקה כזו כלל לא נערכה)ורק התנהגותו של הנהג מלמדת על שכרות – קרוב לוודאי כי הנאשם יורשע בעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
מנקודת מבט של ההגנה בתיק יש להבהיר כי צריך לנהוג במשנה זהירות טרם מרשיעים נהג בעבירה חמורה כל כך רק על סמך התנהגותו, שכן, כפי שצויין, דרך המלך הינה הרשעה על סמך בדיקה מדעית, וכמו כן יש לקחת בחשבון כי ההתרשמות מהתנהגותו של הנהג על ידי השוטרים במקום הינה סובייקטיבית ונתונה למחלוקת.
כך לדוגמא, קבע בית המשפט בתיק 4038/05 (מדינת ישראל נגד עבד אל קאדר מאלק) כי "קיים סיכון בהסתמכות על התרשמות סובייקטיבית חיצונית, בין אם של שוטר ובין אם של אחר ודרושות ראיות אמינות, המוכיחות את טענת השכרות מעל לכל ספק סביר".
דברים ברוח זו נאמרו אף על ידי בית המשפט העליון בתיק בר"ע 666/88: "הבדיקה המדעית היא כמובן מדוייקת יותר מכל הסתמכות על התרשמות גריידא, אשר אליה יש לגשת בזהירות רבה, כי ייתכנו טעויות, אי-הבנות, ואי-גילוי הטעם האמיתי להופעתו המעורערת של הנהג אותה שעה. בכל מקרה יש להעדיף, לכן, בדיקה מדעית על התרשמות גריידא".
סעיף 64ב(ב5) לפקודת התעבורה קובע כי לצורך בדיקת נשיפה אקראית לגילוי רמת האלכוהול בגוף לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.
כאשר העיכוב הוא עקב חשד לנהיגה בשכרות או לנהיגה תחת השפעת סמים מוסמך השוטר לעכב את הנהג לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשמ"ן-1966. על פי סעיף זה עיכוב יהא רק לפרק הזמן הסביר הדרוש בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב, ובכל מקרה לא מעבר ל- 3 שעות. הקצין הממונה רשאי להאריך את העיכוב ב- 3 שעות נוספות, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: העיכוב קשור למספר רב של מעורבים ומנימוקים שיירשמו. מבצע העיכוב חייב לערוך דו"ח על העיכוב שבו יפורטו שם המעוכב, סיבת העיכוב ומשך העיכוב, אם מתקיימת אחת מהנסיבות הבאות: האדם הובא לתחנת המשטרה או זומן אליה, או אם האדם עוכב לפרק זמן של 20 דקות או יותר.
מכיוון שלפי נוהלי המשטרה צריך לחכות 15 דקדותמרגע העיכוב עד בדיקת הנשיפה עצמה, אנחנו מצפים לראות דו"ח עיכוב בכל תיק שכרות. אם לא מצוי דו"ח עיכוב בתיק אז מדובר בפגם רציני למדי (שאין בו לבדו להביא לזיכוי).
במידה והנהג עוכב מעל 3 שעות לשם בדיקת נשיפה, ללא אישור קצין, ניתן לטעון כי הליך העיכוב פגום. הדבר לא יביא ישר לזיכוי בשל כלל הפסלות היחסית, אך אם מצטרפים לפגם זה פגמים נוספים אז
הנאשם יכול להתחיל לחייך (אולי הוא בדרך להסדר נוח).
במידה ומדובר בבדיקה שגרתית, למשל ביציאה ממקום בילויים, ואין לנהג כל מאפיין של נהג שיכור אז השוטר חייב לסיים את העיכוב תוך חצי שעה, ואם הוא לא עושה כן העיכוב פגום.
השאלה הנשאלת לגבי עיכוב הנהג היא מתי מדובר בבדיקה שגרתית ומתי מדובר בבדיקה עקב חשד, כאשר הזמנים המותרים לעיכוב על פי חוק בשני המקרים שונים לחלוטין (חצי שעה לעומת 3 שעות). הגבולות בין בדיקה עקב חשד לבין בדיקה אקראית מטושטשים ולא ברורים, שכן אין להם הגדרה מדוייקת בחוק. אם למשל, נהג נעצר לביקורת שגרתית ואקראית ללא כל חשד שנהיגתו היא נהיגה המאפיינת נהג שיכור, וברגע בו השוטר פונה לנהג הוא מריח ריח של אלכוהול האם עסקינן בבדיקה אקראית או עקב חשד? האם המבחן הוא הרגע בו מורה השוטר לנהג לעצור לבדיקה או שמא ההליך דינאמי, ויכול להיווצר מצב שתחילתו של העיכוב באקראיות ואילו המשכו הוא עקב חשד?.
האם הנאשם הכופר בעבירה של נהיגה בשכרות צריך להביא לעדות את חבריו שנכחו באירוע?
אם הנאשם לא היה לבד במכוניתו שעה שעוכב לבדיקת שכרות, עליו להביא את חבריו שישבו ברכב לעדות בפני בית המשפט. יש לציין כי בדו"ח זיכרון דברים על בדיקת שכרות לפי סעיף 64ג לפקודת התעבורה ישנו סעיף בו על השוטר למלא מי נכח עם הנאשם בשעת הבדיקה, אם בכלל.
החזקה היא שנאשם לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם הוא נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלומר, אם הנאשם נמנע מלהביא את חבריו שנכחו באירוע לעדות, בית המשפט רשאי להסיק מכך שאם הם היו מובאים לעדות אז עדותם הייתה פועלת לרעת הנאשם.
על הנאשם לשמור על קשר טוב עם חבריו, שכן מועד משפט ההוכחות עשוי לחול כשנה מאז האירוע עצמו. אם הנאשם יצא עם בחורה במועד האירוע "וזרק" אותה מייד לאחר מכן, הוא ישלם את המחיר ביום המשפט.
איזו כמות של שתייה חריפה מותר לשתות לפני שנוהגים ולפני שהשוטר רושם דו"ח על נהיגה בשכרות?
יש לציין כי החוק לגבי נהיגה בשכרות אינו אוסר על שתייה טרם נהיגה, אלא מגביל את כמות השתייה לסף מסוים. ריכוז האלכוהול שממנו והלאה אסור לנהוג שממנו והלאה מקבלים דו"ח בגין נהיגה בשכרות, מוגדר בתקנה 169א כדלקמן:
(1) 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם, או
(2) 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אורי נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה.
הטבלה הבאה משקפת את מידת ההשפעה של שתיית משקאות משכרים על ריכוז האלכוהול בדם אצל גברים:
משקה אחד – מביא לריכוז אלכוהול של 20 מיליגרם במאה מיליליטר של דם.
שתי משקאות – מביא לסף הריכוז האוסר נהיגה, כלומר 50 מיליגרם במאה מיליליטר של דם.
שלוש משקאות – מביא לריכוז אלכוהול של 80 מיליגרם במאה מיליליטר של דם.
ארבע משקאות – מביא לריכוז אלכוהול של 100 מיליגרם במאה מיליליטר של דם.
חמש עד שש משקאות – מביא לריכוז של 150 מיליגרם במאה מיליליטר של דם.
הטבלה מתבססת על כך שמשקה אחד ערכו –
כוס בירה (שליש ליטר) בריכוז 5% אלכוהול, או
כוס יין בריכוז 13% אלכוהול בנפח של 120 מיליליטר, או
כוסית ליקר/קוקטל קל בריכוז של 20% בנפח 60 מיליליטר, או
תיק 2601/07 – הנאשם הורשע בעבירות של התחזות כאדם אחר והכשלת שוטר במילוי תפקידו המיוחסות לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר חיובי בו המלצה לעונש הצופה פני העתיד שלצידו צו של"צ תוך כדי העמדת הנאשם במבחן לשנה. בית המשפט אימץ את ההסדר וגזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪, צו של"צ בהיקף של 180 שעות וצו מבחן לתקופה של שנה.
