הנהג הואשם כי סרב לבצע בדיקת דם לצורך קביעה אם הוא שיכור או אם לאו למרות שהוסברה לו המשמעות המשפטית. שני הצדדים הסכימו כי הנאשם נלקח לבדיקת נשיפה אקראית אשר לא הצליחה מסיבות אובייקטיביות. לאחר שכשל בביצוע הבדיקה נדרש לבצע בדיקת דם וסרב.
לטענת המאשימה הנהג אשם במיוחס לו שכן לא ניתן להתחמק מבדיקת דם לגילוי שכרות באמצעות טענה סתמית של פחד ממחטים במיוחד כאשר מוסבר לו המשמעות המשפטית של כך.
לטענת ההגנה לא הייתה סמכות לשוטרים לדרוש מהנאשם בדיקת דם, שכן בדיקת הנשיפה הייתה אקראית, מבחני המאפיינים שנערכו לו במקום נמצאו תקינים ולא הייתה כל אינדיקצייה לשכרות, כמו כן לא בדקו אותו כלל באמצעות שקית הנשיפון שיכלה להעלות חשש כי הוא אכן שיכור. כמו כן נטען כי לא הוסברה לנאשם המשמעות המשפטית של הבדיקה. בית המשפט לתעבורה קיבל את הטענה כי לא התגבש חשד סביר לשכרות המצדיק דרישה לעבור בדיקת דם. בי המשפט לתעבורה קבע כי השוטרים יכלו לפחות לעשות לנאשם בדיקת נשיפון לפני דרישתם. העובדה כי נדף מהנאשם ריח של אלכוהול וכי עיניו אדומות עדיין לא מגבשות חשד סביר לשכרות, במיוחד לאור העובדה כי נטל אנטיביוטיקה בעת האירוע.
מאחר ולא היה מקום לדרוש מהנאשם בדיקת דם, זוכה הנאשם מהמיוחס לו מחמת הספק.
זכרו תמיד:
עורך דין תעבורה
הוא דמות מפתח במשפט התעבורה
לא מתייצבים למשפט תעבורה ללא עו"ד תעבורה
עורך דין לתעבורה דואג שרישיון הנהיגה של לקוחו יישאר אצלו בכיס ולא במזכירות בית המשפט לתעבורה.