כל הפוסטים בהצלחות
צולם נוסע במהירות של 146 קמ"ש – הדו"ח בוטל
כאשר נותר ספק אם אכן הנאשם ביצע את העבירה שמיוחסת לו על פי הצילום המשטרתי, בית המשפט יזכה את הנאשם ולו מחמת הספק.
גורמי התביעה מודעים לעובדה זו, וכך לדוגמא, בשל אותו ספק, בוטל למרשי דו"ח בגין נהיגה במהירות מופרזת של 146 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש.
מרשי, שהיה צפוי לפסילה ממושכת, נשם לרווחה וחזר לחייך.
סעיף 27א' לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 קובע:
"צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי בידי שוטר, יהיה ראייה קבילה בכל הליך משפטי לגבי:
1. מס' הרישום של הרכב המצולם המופיע בלוחית הזיהוי של הרכב שבצילום.
2. מקום הימצאו של הרכב בעת הצילום.
3. הימצאו של הרכב כאמור בפיסקה (2), או נסיעתו שם, בניגוד לאות "עמוד" או באופן אחר בניגוד להוראות פקודה זו או תקנות שהותקנו לפיה.
4. זמן הימצא הרכב המצולם במקום האמור בפיסקה (2) כפי שצויין בצילום או על גביו, אם צויין הכל כפי שייקבע בתקנות ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית המשפט לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו.
5. מהירות נסיעתו של הרכב".
סעיף 4 לתקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט) התשנ"ז 1967 (להלן: "תקנות הצילומים") קובע כדלקמן:
"מי שביצע פעולה מן המפורטות להלן יאשר בכתב את ביצועה:
1. הפעלת המצלמה.
2. בדיקת תקינות המצלמה או נוכחות בעת שנערכה בדיקת תקינות עצמית כמפורט בתקנה 2.
3. שמירת הסרט.
4. הפקת הצילום".
סעיף 5(א) לתקנות התעבורה קובע:
"צילום יוגש לבית המשפט בידי תובע בצירוף תעודת עובד ציבור, תצהיר או חוות דעת מומחה (להלן – תעודות), שהוכנו על בסיס האישורים כאמור בתקנה 4, אם לא הוכן האישור מראש כתעודות".
כאשר מדובר בעבירת מהירות אשר החשד לביצועה מתבסס על צילום הרכב ניתן לבדוק אם חל פגם בהליך (בהתאם לתקנות התעבורה – הגשת צילומים לבית המשפט, התשנ"ז-1977).
הצילום צריך להיות מוגש לבית המשפט בידי תובע בצירוף תעודת עובד ציבור, תצהיר או חוות דעת מומחה, שהוכנו על בסיס האישורים הבאים: אישור פעולה על ידי מי שביצע את הפעולות הבאות:
1. הפעלת המצלמה.
2. בדיקת תקינות המצלמה או נוכחות בעת שנערכה בדיקת תקינות עצמית אשר צריכה להתבצע כל תחילת הפעלה
3. שמירת הסרט – הסרט חייב להישמר במשטרת ישראל.
4. הפקת הצילומים – הפקת הצילום תעשה בידי מי שהוסמך לכך בידי קצין משטרה בכיר. הסרט עצמו יסומן במספר סידורי ולכל צילום בו יינתן מספר ייחודי שיופיע בצילום עצמו. אם בסרט הצילום מופיעות שתי מכוניות ניתן להביא לביטול הדו"ח.
דרושים להוכחת עבירת המהירות שתי ראיות: הצילום שהופק מן המצלמה באופן שנקבע בתקנות הצילומים, ותעודת עובד ציבור או תצהיר או חוות דעת שמאשרים את בדיקת תקינות המצלמה הפעלתה והטיפול בסרט ובצילום וכי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה.
נכתב ע"י עו"ד לתעבורה איתן גורביץ'
שכרות – עשירית עונש!
נהגה בשכרות – אך קיבלה פחות מעשירית העונש המקובל! מרשתי נתפסה נוהגת בשכרות והייתה בטוחה שהיא עומדת להכיר מקרוב בשנתיים הקרובות את נהגי האוטובוס של דן ואגד.
אולם מברור חומר הראיות בתיק עלה כי ישנם פגמים באשר לאופן מילוי הדו"חות השונים.
מרשתי כפרה באשמה, וביום הדיון עצמו הושג הסדר מקל עד מאוד: חודשיים פסילה בפועל, פסילה על תנאי, וקנס בסך 750 ש"ח בלבד (אמנם ללא תשלומים)!.
|
העקשנות משתלמת!
סוף טוב הכל טוב מרשי נתפס נוהג בשכרות וקיבל הזמנה למשפט תעבורה בת"א. טרם המשפט נפגשתי עם גורמי התביעה בנסיון להגיע להסדר טיעון מקל בתיק. לנוכח חומרת העבירה ועברו התעבורתי של הנאשם התביעה לא מצאה מקום לחרוג מעונש המינימום הקבוע לעבירה זו (24 חודשי פסילה) ורק הסכימה כי עונש המאסר על תנאי יומר בהתחייבות כספית שלא לעבור אותה עבירה שוב.
יש לציין כי התביעה בדרך כלל מאמצת לחיקה את הכלל השאוב ממשחק השש בש – "נגעת נסעת". כלומר, אם התובע הציע את הצעתו להסדר אין לשגת ממנה, או כפי שתובע נחמד מגדיר זאת: "שדרוגים יש רק בפלאפון ולא אצלנו". זו גם הסיבה, דרך אגב, שלא כדאי כלל ועיקר כי הנאשם ייפגש בעצמו ובגפו עם המשטרה.
למרות זאת, נפגשתי שוב עם התביעה ושוב הסברתי את הבעייתיות בתיק ואת כל הפגמים שבראיות, והאחרונה הסכימה לתקן את ההסדר והציעה עונש מקל של 6 חודשי פסילה בניכוי הפסילה המנהלית אותה כבר ריצה הנאשם, כלומר 5 חודשי פסילה בפועל.
מסתבר שהעקשנות משתלמת ובמקרה זה אף חסכה למרשי 18 חודשי פסילה!.
|
שכרות-זיכוי מוחלט!
סרב להיבדק בדיקת שכרות – אך למרות זאת זוכה בדין
מרשי נסע בכביש 4 בשעת לילה מאוחרת, לא נתן דעתו לדרך וסטה מנתיב נסיעתו ימינה. הרכב ירד לשוליים ופגע במעקה הבטיחות המוצב במקום, ונעצר כשחזיתו בניגוד לכיוון הנסיעה. כתוצאה מהתאונה נחבל מרשי בלבד.
מלבד האחריות לתאונה ייחסה התביעה למרשי עבירה של נהיגה בשכרות, שכן השוטרים במקום התרשמו כי התנהגותו מאפיינת נהג שיכור: מפיו נדף מאלכוהול, עמידתו לא נמצאה כיציבה והוא התנדנד הלוך וחזור. יתרה מזו הוא נדרש לבצע בדיקת שכרות אך סרב בכל תוקף לכך. הודיתי בשם מרשי באחריותו לתאונה אך כפרתי בעבירה של נהיגה בשכרות, וטענתי, בין היתר, כי השוטרים לא הסבירו לו את המשמעות המשפטית של הסירוב.
בחקירה הנגדית בבית המשפט הודה השוטר כי לא הסביר לנאשם את המשמעות המשפטית של הסירוב. בית המשפט זיכה את מרשי זיכוי מוחלט (אפילו לא מחמת הספק) בקובעו כי " "כאשר אלה פני הדברים לא ניתן לייחס לנאשם עבירת שכרות רק בשל הסירוב". בית המשפט הוסיף כי "באשר ליתר הסממנים החיצוניים, במקרה דנן, לא ניתן לקבוע על פיהם בלבד, כי הנאשם נהג בשכרות, ואני מזכה אותו מעבירה זו".
|