נהגת הסעות נוסעים נסעה במהירות מול המותר – בלי פסילה !
כל הפוסטים בהצלחות
שכרות – עשירית עונש!
|
נהגה בשכרות – אך קיבלה פחות מעשירית העונש המקובל! מרשתי נתפסה נוהגת בשכרות והייתה בטוחה שהיא עומדת להכיר מקרוב בשנתיים הקרובות את נהגי האוטובוס של דן ואגד.
אולם מברור חומר הראיות בתיק עלה כי ישנם פגמים באשר לאופן מילוי הדו"חות השונים.
מרשתי כפרה באשמה, וביום הדיון עצמו הושג הסדר מקל עד מאוד: חודשיים פסילה בפועל, פסילה על תנאי, וקנס בסך 750 ש"ח בלבד (אמנם ללא תשלומים)!.
|
העקשנות משתלמת!
|
סוף טוב הכל טוב מרשי נתפס נוהג בשכרות וקיבל הזמנה למשפט תעבורה בת"א. טרם המשפט נפגשתי עם גורמי התביעה בנסיון להגיע להסדר טיעון מקל בתיק. לנוכח חומרת העבירה ועברו התעבורתי של הנאשם התביעה לא מצאה מקום לחרוג מעונש המינימום הקבוע לעבירה זו (24 חודשי פסילה) ורק הסכימה כי עונש המאסר על תנאי יומר בהתחייבות כספית שלא לעבור אותה עבירה שוב.
יש לציין כי התביעה בדרך כלל מאמצת לחיקה את הכלל השאוב ממשחק השש בש – "נגעת נסעת". כלומר, אם התובע הציע את הצעתו להסדר אין לשגת ממנה, או כפי שתובע נחמד מגדיר זאת: "שדרוגים יש רק בפלאפון ולא אצלנו". זו גם הסיבה, דרך אגב, שלא כדאי כלל ועיקר כי הנאשם ייפגש בעצמו ובגפו עם המשטרה.
למרות זאת, נפגשתי שוב עם התביעה ושוב הסברתי את הבעייתיות בתיק ואת כל הפגמים שבראיות, והאחרונה הסכימה לתקן את ההסדר והציעה עונש מקל של 6 חודשי פסילה בניכוי הפסילה המנהלית אותה כבר ריצה הנאשם, כלומר 5 חודשי פסילה בפועל.
מסתבר שהעקשנות משתלמת ובמקרה זה אף חסכה למרשי 18 חודשי פסילה!.
|
שכרות-זיכוי מוחלט!
|
סרב להיבדק בדיקת שכרות – אך למרות זאת זוכה בדין
מרשי נסע בכביש 4 בשעת לילה מאוחרת, לא נתן דעתו לדרך וסטה מנתיב נסיעתו ימינה. הרכב ירד לשוליים ופגע במעקה הבטיחות המוצב במקום, ונעצר כשחזיתו בניגוד לכיוון הנסיעה. כתוצאה מהתאונה נחבל מרשי בלבד.
מלבד האחריות לתאונה ייחסה התביעה למרשי עבירה של נהיגה בשכרות, שכן השוטרים במקום התרשמו כי התנהגותו מאפיינת נהג שיכור: מפיו נדף מאלכוהול, עמידתו לא נמצאה כיציבה והוא התנדנד הלוך וחזור. יתרה מזו הוא נדרש לבצע בדיקת שכרות אך סרב בכל תוקף לכך. הודיתי בשם מרשי באחריותו לתאונה אך כפרתי בעבירה של נהיגה בשכרות, וטענתי, בין היתר, כי השוטרים לא הסבירו לו את המשמעות המשפטית של הסירוב.
בחקירה הנגדית בבית המשפט הודה השוטר כי לא הסביר לנאשם את המשמעות המשפטית של הסירוב. בית המשפט זיכה את מרשי זיכוי מוחלט (אפילו לא מחמת הספק) בקובעו כי " "כאשר אלה פני הדברים לא ניתן לייחס לנאשם עבירת שכרות רק בשל הסירוב". בית המשפט הוסיף כי "באשר ליתר הסממנים החיצוניים, במקרה דנן, לא ניתן לקבוע על פיהם בלבד, כי הנאשם נהג בשכרות, ואני מזכה אותו מעבירה זו".
|
