נאשם העומד בפני משפט תעבורה יכול להעלות טענות מקדמיות שונות. ניתן להעלות טענות אלה לאחר תחילת המשפט וכן בכל שלב שבו, אפילו בשלב הערעור. טענות של חוסר סמכות מקומית ושל פגם או פסול בכתב האישום יש להעלות בתחילת המשפט, אולם ניתן להעלות אותם במועד מאוחר יותר ברשות בית המשפט לתעבורה.
הטענות המקדמיות הן:
חוסר סמכות עניינית – בית המשפט אינו מוסמך לדון בעבירה בהתאם לסמכויותיו על פי חוק.
חוסר סמכות מקומית – בית המשפט המוסמך לדון הוא בית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה או נמצא מקום מגוריו של הנאשם. נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא מוסמכים להורות על העברת הדיון לבית משפט לתעבורה אחר. הוראה זו לא תינתן לאחר הדיון אם אין את הסכמתו של השופט שדן בתיק לכך.
פגם או פסול בכתב האישום – השמטת פרט ענייני מכתב האישום הנוגע ליסודות העבירה ונסיבות ביצועה או להוראות החיקוק. בית המשפט לתעבורה יבדוק האם הנאשם אכן הוטעה בגין הפגם והאם קופחה בעקבות כך הגנתו. הכוונה בפסול בכתב אישום שהוא אינו עומד בדרישות החוק, למשל שכתב האישום הוגש שלא בידי תובע מוסמך. אם הטענה תתקבל יתוקן כתב האישום או יבוטל.
העובדות מתוארות אינן מהוות עבירה. גם אם הנאשם יודה בכל העובדות שמיוחסות לו עדיין אין בכך כדי להרשיעו. במידה והטענה מתקבלת יתוקן כתב האישום או יבוטל.
זיכוי קודם או הרשעה קודמת – ולכן אין מקום להגיש שוב כתב אישום בנדון.
משפט אחר תלוי ועומד – ולכן אין מקום להגשת כתב אישום נוסף.
התיישנות – אם תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לעבירה תמה וחלפה אז צריך לבטל את כתב האישום בגינה. בעבירות פשע – 10 שנים, בעבירות עוון – 5 שנים – כאשר רוב עבירות התעבורה הם מסוג עוון. יש לציין, כי יש להגיש כתבי אישום בתעבורה תוך שנה מביצוע העבירה אם לא מדובר בתאונות דרכים. חקירה או שליחת הודעה בדבר ביצוע העבירה מפסיקות את תקופת ההתיישנות.
