העונש הקל שהוטל על הדוקר יעוכב

 

הדוקר הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, הנאשם, אשר סבר כי בעלה של אחותו התבטא במילים קשות כנגד אחת מאחיותיו, הגיע אל חנותו של המתלונן והמתין במקום כדי לתקוף אותו, כשהוא מצויד בסכין ובמיכל גז מדמיע. כשהגיע המתלונן לחנות הוא דקר אותו ובכך "לימד אותו לקח".

בית המשפט המחוזי גזר עליו, בין היתר, עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וזאת בשל העובדה כי לנאשם אין עבר פלילי וכן בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות והתסקיר החיובי שניתן בעניינו. התביעה הגישה ערעור על גזר הדין וטענה כי העונש חורג לקולא ואינו הולם את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה המתוכנן. התביעה ביקשה כי עבודות השירות יעוכבו שכן אם הנאשם יתחיל לבצע אותם תהיה לכך השפעה מכרעת על תוצאות הערעור.

בית המשפט מנה את השיקולים בהם יעוכב עונש המאסר לרבות עבודות השירות – מהות העבירה, נסיבותיה, סיכויי הערעור, עינוי הדין שיכול להיגרם לנאשם מעצם דחיית ריצוי העונש, האינטרס של המדינה למצות את הליך הערעור. כאשר מדובר בעבודות שירות תטה הכף לטובת קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש אך לא באופן אוטומטי, שכן במקרים מסוימים יש להעדיף כי העונש יוטל באופן מיידי בסמוך לגזר הדין. על בית המשפט לשקול את מידת הפגיעה של עיכוב הביצוע על מהלך חייו ושיקומו של הנאשם.

בית המשפט העליון החליט לעכב את ביצוע עבודות השירות של הדוקר, מאחר ומצא כי הסיכויים לקבלת הערעור טובים, ומצד שני לא מצא כי יש מקום שגזר הדין ירוצה באופן מיידי.