תעבורה – שכרות – זיכויי

 

1. בתיק 1827/07 טען הנאשם כי הוא לא נהג ברכב אלא הייתה זו אשתו ולכן אין מקום להעמיד אותו לדין בגין נהיגה בשכרות. השוטר שעצר את הרכב העיד כי העביר את בדיקת הרישיונות לשוטר אחר, אולם כאשר ראה שהשוטר בודק את הרישיונות של האישה, פנה אל השוטר והבהיר לו שהגבר הוא זה שנהג ברכב ולו צריכה להתבצע בדיקת השכרות. בדיקת שכרות אכן נערכה לנאשם והיא הצביעה על כמות של 500 מק"ג. השוטר שבדק את הרישיונות הודה כי לא ראה את הנאשם נוהג ברכב וכי ברגע שניגש למכונית האישה הייתה במושב ליד ההגה. גם מפעיל מכשיר הינשוף הודה שהוא לא ראה את הנאשם נוהג. הנאשם, אשתו והנוסעים ברכב כולם העידו כי האישה היא זו שנהגה ברכב לאורך כל הנסיעה הקצרה, ורק לאחר שביקשו ממנו לעבור בדיקת שכרות הוא יצא מרכבו כאשר אשתו יושבת לצידו בכיסא הנהג(ת). בית המשפט קבע כי אין עדות מפורטת מטעם התביעה שיכולה לאשר במידת הוודאות הדרושה שהנאשם הוא שנהג ברכב. כך למשל לא הובאה עדות מאיזו דלת יצא הנהג, האם מהימנית או השמאלית. אין גם עדות כי לאחר שיצא הנאשם מהרכב הייתה תזוזה של יושבי הרכב, כלומר של אשת הנאשם לכיוון מושב הנהג, דבר שניתן להבחין בו דרך החלון האחורי. אשר על כן, זוכה הנאשם מחמת הספק.