תעבורה– ראיות
משפט התעבורה מתחיל עם הקראת כתב האישום. אם הנאשם כופר בעובדות המיוחסות לו מתנהל שלב ההוכחות. ברור האשמה מתחיל בפרשת התביעה אשר מוגבלת להבאת הראיות המצויות בחומר החקירה אשר הועמד לרשות הנאשם ולהשמעת העדים ששמותיהם פורטו בכתב האישום. עם סיום פרשת התביעה זכאי הנאשם לטעון כי אין הוא חייב להשיב לאשמה, מאחר ועד כה לא הוכחה אשמתו. אם בקשה זו לא מועלית או נדחית ממשיכים לפרשת ההגנה כאשר הנאשם עצמו מעיד ראשון. במידה והוא בוחר שלא להעיד הדבר יכול לשמש חיזוק או סיוע לראיות התביעה.
לאחר מכן מגיע שלב הסיכומים והכרעת הדין בו קובע בית המשפט לתעבורה אם הנאשם זכאי או אשם.

נטל השכנוע

במשפט תעבורה מוטל נטל השכנוע על התביעה, והיא יוצאת ידי חובתה כאשר יש בחומר הראיות כדי להוכיח את כי יסודות העבירה במידה שלמעלה מספק סביר.
בית המשפט לתעבורה בוחן האם עמדה התביעה בנטל השכנוע בשלב הכרעת הדין. בית המשפט לתעבורה עורך בשלב זה מבחן איכותי של הראיות: שוקל שיקולי מהימנות, מעניק משקל ראייתי ובודק דרישה של דיות.
במשפט תעבורה על התביעה להוכיח את יסודות האשמה במידה גבוהה של הסתברות הגובלת בוודאות, אך אין עליה להוכיח זאת במידה של ודאות מוחלטת.
בית המשפט לתעבורה ירשיע נאשם אם הגרסה של התביעה היא הפירוש ההגיוני היחיד לעובדות שהוכחו, אף אם איננה בגדר וודאות ממש.