תעבורה – סירוב לבדיקת שכרות

הנהג הגיש בקשה לביטול השבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות. המבקש סומך בקשתו על פגם של העדר אזהרת המבקש מפני הסירוב להיבדק במכשיר ינשוף לקביעת רמת האלכוהול בריאותיו, לנוכח החשד שהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול.

יתרה על כך, לטענתו, בהיות הרכב רכב שכור, למבקש נגרם נזק רציני ובפועל הסעיף הרלוונטי בפקודת התעבורה אינו מתייחס לכך שניתן לאסור שימוש ברכב מהשכרה, שכן חברת ההשכרה אין לה כל שליטה על שוכר הרכב  – ולכן אין תחולה לאותו סעיף.

המשטרה התנגדה לבקשה, ולטענתה אין מקום לפרשנות שהמבקש נותן לסעיף המתיר את איסור השימוש ברכבו של המבקש. לטענתה יש די בראיות המצויות בתיק החקירה כדי לבסס את כתב האישום שהוגש בפועל.

לאחר שבית המשפט לתעבורה שמע את טענות באי כוח הצדדים ולאחר שעיין בתיק החקירה הגיע  למסקנות כדלקמן:

1)         כבר הוחלט בבקשת המבקש להחזר רשיון הנהיגה, כי קיימות ראיות לכאורה על היותו שיכור במועד הרלוונטי ונתון להשפעת אלכוהול. אין ולא יכולה להיות מחלוקת שכתב האישום מבוסס לא רק על סירוב המבקש להיבדק בדיקת שכרות, אלא גם על העובדה שבדו"ח המאפיינים יש רגליים לחשד השוטר שמדובר בנהג שיכור או נהג הנתון להשפעת משקה אלכוהולי.

2)         לדעת בית המשפט לתעבורה העובדה שהרכב מושכר אין בה כדי להוציא מכלל פעולה את יכולת המשטרה להשבית רכבים. אין זה רצון המחוקק כלל וכלל.