חיטוי אזור הדקירה

 

על פי תקנות התעבורה יש לחטא את אזור הדקירה בחומר שאינו מכיל כוהל. על השאלה מה המשמעות המשפטית לכך שלא מחטאים כלל את אזור הדקירה טרם נטילת הדגימה עמד בית המשפט בפרשת ג'בארין.

בפרשה ג'בארין – הוגש נגד הנאשם כתב אישום לפיו ביום 16/5/08 סמוך לשעה 06:30 נהג כשהוא שיכור ברכב פרטי מכיוון נשר לכיוון צומת יגור, הגיע סמוך לכניסה לקיבוץ יגור ואיבד שליטה על רכבו. הרכב פגע במעקה הבטיחות, סטה שמאלה, חצה משולש תנועה, פגע בתמרור המוצב במקום, המשיך וחצה שני נתיבי נסיעה – עד שנעצר בשדה הסמוך. בדיקת דם שנעשתה לנאשם בסמוך לאחר מכן לימדה כי בדמו ריכוז של 84 מיליגרם אלכוהול לכל 100 מ"ל.

ההגנה כפרה בכך שהנאשם נהג בשכרות וטענה שהרופא לא חיטא את אזור הדקירה ממנו נטל את דגימת הדם מהנאשם ולכן יש חשש לזיהומה, במיוחד לאור הועבדה כי היא נעשתה בבית החולים שאינו מקום סטרילי בלשון המעטה.

בית המשפט בדק טענה זו. מברור העובדות עולה כי הרופא אכן לא חיטא כלל את המקום טרם נטילת הדגימה ולכן הוסר החשש שאלכוהול התערבב עם הדגימה.

בית המשפט בדק ומצא כי על פי התע"צ עליו חתום הרופא הדוגם, קיימות שתי אפשרויות, האחת נטילת דגימה עם חיטוי תוך ציון חומר החיטוי, והשנייה נטילת דגימה ללא חיטוי. 

לדעת בית המשפט התקנות רצו למנוע מצב בו לחיטוי טרם נטילת דגימת הדם תהיה השפעה על תוצאות המדידה, ולכן דרשו שהחיטוי ייעשה בחומר שאינו מכיל אלכוהול. מצד שני, אי חיטוי המקום ממנו נלקחת דגימת הדם אינו מהווה פגם ומשמעותו, לכל היותר, היא כי מקום נטילת הדגימה לא נקי מחיידקים, אך אין בו כדי להשפיע על כמות האלכוהול שנמצאת, או לא נמצאת, בדגימת הדם שניטלה מהנאשם. מאחר שמוסיפים מלח פלוארידי לדגימה אין כל חשש כי תימצא תסיסה חיידקית שתשפיע על תוצאות הבדיקה, אפילו אם המקום בבית החולים שורף חיידקים. הנאשם הורשע במיוחס לו.