כלומר, תהיה זו הגנה טובה במשפט תעבורה, אם יוכיח הנאשם כי אחד מהמצבים הבאים התקיים בענייינו: א. התמרור לא אושר כדין על ידי הרשות המתאימה. ב. התמרור לא הוצב כדין. למשל, שהוצב באופן שהנהג מוכשל מראותו , או שמימדיו קטנים מהנדרש. הפסיקה קבעה כי המבחן אם תמרור הינו ברור או שלא הוא מבחן אובייקטיבי, כלומר, כיצד נהגים אחרים מתנהגים בהתאם לאותו מצב. ג. התמרור לא הוצב בשני צידי הדרך, כאשר החוק מחייב הצבת התמרור האמור משני צידי הכביש. הפסיקה קבעה כי כאשר מוצבים תמרורים הסותרים אחד את השני, אין לצפות מנהג המגיע למקום, שתוך כדי נסיעה יתחיל לבחון את הוראות התמרורים ולחפש כיצד ניתן לפשר בין שתי ההוראות הסותרות, ולכן במצב דברים זה הנאשם יזוכה מעבירה של אי ציות לתמרור. תעבורה – פסיקה אחרונה בתאריך 8/12/09 בבית המשפט לתעבורה בת"א הנהג הואשם בכך שלא ציית להוראות שוטר במדים לעצור וזאת בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה. לטענת המאשימה רכב הנאשם חלף על פני המחסום שהוצב למרות שהבחין בסימון השוטר. לטענת הנאשם הוא עצר במחסום והעיר לשני השוטרים במקום כי המחסום ממוקם בצורה לא טובה המסכנת את שלום הציבור. השוטר במקום אמר לו לנסוע ואח"כ השוטרים רדפו אחריו. בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק, וזאת מן הסיבות הבאות: נרשם מזכר רק של אחד משני השוטרים שנמצאו במחסום. עורך הדו"ח טען כי במקום התאורה הייתה תקינה ואילו השוטר השני שהובא לעדות על ידי הנאשם טען כי התאורה במקום הייתה חלשה. מסמכיו של הנאשם נמצאו תקפים כך שלא הייתה לו כל סיבה לברוח מהשוטרים, מה עוד כשנתבקש לעצור עשה זאת מייד. לאור עדותו של השוטר הנוסף שהודה כי הם עמדו במקום חשוך יחסית הגרסה אותה העלה הנאשם כי העיר לשוטרים הגיונית. בתאריך 8/12/08 בבית המשפט לתעבורה בת"א הנהג הואשם באי מתן זכות קדימה בצומת, עובדה שגרמה לרכב המעורב שהגיע משמאלו לעצור ולצפור לו. הנאשם טען כי הרכב המעורב נמצא במרחק של 50 מטר ממנו ולכן לא הפריע
ויביט בניית אתרים
|