תעבורה – בדיקת מאפיינים

האם ניתן להרשיע בעבירת נהיגה בשכרות על סמך בדיקת המאפיינים בלבד?

ככלל, הוכחת העבירה אינה חייבת להיעשות רק בדרך הקבועה בתקנות התעבורה ובפקודת התעבורה, ובהחלט אפשר להוכיח שכרות בראיות אחרות הנלמדות מהתנהגותו של הנהג. אומנם דרך המלך להוכחת העבירה הינה על ידי הבאת ראיות מדעיות כמו בדיקת נשיפה או בדיקת דם, אך ניתן להרשיע בעבירה זו גם על סמך בדיקת המאפיינים בלבד. הלכה זו נקבעה בבית המשפט העליון לפני שנים רבות, ועדיין שרירה וקיימת (בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נגד מדינת ישראל).

על פי התנהגותו של הנהג ניתן להרשיע הן בעבירה של נהיגה בשכרות והן בעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אולם, במידה ובית המשפט ימצא כי אין מקום להסתמך על בדיקת השכרות המדעית בשל כשלים ראייתיים (או שבדיקה כזו כלל לא נערכה)  ורק התנהגותו של הנהג מלמדת על שכרות כלשהי – קרוב לוודאי כי הנאשם יורשע בעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

ניתן לציין לעניין זה את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתיק עפ 7159/09 (אבי דלאל נגד מדינת ישראל) בו הנהג הגיש ערעור על פסק הדין בבית המשפט לתעבורה בו הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים כושלת (ומכלול הנסיבות), למרות שהוא זוכה מעבירה של סירוב לבצע בדיקת שכרות (לא הוכח כי הוא הוזהר כדין).

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי כך שזיכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות והרשיע אותו בעבירה של נהיגה תחת השפעה תוך שהוא קובע כי "בהעדר תוצאה מדעית, הכיצד ניתן לקבוע הרשעת המערער דווקא בנהיגה בשכרות ולא בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים?". בסופו של יום, עונשו של הנהג הומתק כך שבמקום לרצות שנתיים פסילה בפועל, הוטל עליו לבסוף פסילה לתקופה של שנה תמימה בלבד.