צו העמדה במבחן

 

1. הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות העניין ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכל, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי לפי דעתו, להעמיד את הנאשם במבחן רשאי בית המשפט לעשות אחד מאלה:

להרשיע את הנאשם ולהורות כל אחד מאלה: (א) להעמיד במבחן. (ב) להעמיד במבחן, ולהטיל עליו אחד או יותר מהעונשים הבאים: מאסר בפועל שהנידון ישא בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, שירות לתועלת הציבור, התחייבות להימנע מעבירה.

אפשרו שנייה – ליתן צו מבחן מבלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם בה.

2. לא ייתן בית משפט צו מבחן אלא לאחר קבלת תסקיר בכתב מקצין מבחן.

3. לפני מתן צו מבחן יסביר בית המשפט לנאשם בלשון פשוטה את משמעות הצו ויזהירו שאם לא ימלא אחרי הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת הוא צפוי לעונש, או להרשעה ועונש על העבירה שבגללה ניתן הצו. לא ייתן בית המשפט צו מבחן אלא אם הביע הנאשם את נכונותו למלא אחר הוראות הצו.

4. תקופת תקפו של צו מבחן תפורש בו, והיא לא תפחת מחצי שנה מיום מתן הצו ולא תעלה על 3 שנים מאותו יום. הנבחן יידרש בצו המבחן לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן שנתמנה בעניינו.

5. צו מבחן יכיל גם הוראות שבית המשפט יראה אותן נחוצות כדי להבטיח את הפיקוח וכן תנאים נוספים בדבר מגורים ועניינים אחרים, לרבות חובת הנבחן לקבל טיפול רפואי הנחוץ להבטחת שלומו הנפשי והגופני ואת שיקומו החברתי וזאת כדי שימנע מלחזור על העבירה. נבחן שהורשע בעבירה נוספת או לא ציית לצו המבחן יובא לבית המשפט כדי שיגזור את דינו מחדש.