תעבורה – נהיגה תחת השפעת סמים
על פי פקודת התעבורה שוטר רשאי לדרוש מנהג לעבור בדיקה לגילוי סמים במידה ואותו נהג נמצא מעורב בתאונת דרכים או שיש חשד סביר לכך שהוא מסומם. בכל מקרה, בדיקה אקראית לגילוי סמים אצל נהגים אסורה.
חשד סביר
בתיק 73/09 יוחסו לנהג עבירות של נהיגה רשלנית ונהיגה בשכרות. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 29.6.09 נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת סם מסוכן, וכשהתבקש ע"י שוטר למסור בדיקת דם או שתן, סירב לעשות כן.
הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בפני בית המשפט לענייני תעבורה באשדוד, והתמקד בטענה כי לא קם חשד סביר שהצדיק את דרישת השוטרים כי יבצע את הבדיקות.
ההגנה אף הגישה בקשה לגילוי ראיה חסויה, במסגרתה עתרה לגילוי החומר אותו חסה השר לבטחון פנים, ח"כ יצחק אהרונוביץ', בתעודת חיסיון שהוצאה על פי סעיף 45 לפקודת הראיות[נוסח חדש] תשל"א-1971. השר החליט לחסות "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות האדם אשר מסר למשטרה את המידע המתועד בדו"ח, לרבות מועד מסירת המידע", וזאת משום שלדעתו, גילוי מידע זה יש בו כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, שכן הוא עלול לסכן שלומם של בני אדם ולפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה.
ההגנה טענה כי לא יוכלו לנהל את משפט התעבורה מבלי שיידעו את זהות מוסר המידע ויוכלו לחקור אותו בחקירה נגדית. עוד נטען כי תעודת החיסיון נחתמה והוכנסה לתיק החקירה באיחור, שכן היתה אמורה להימצא בחומר החקירה עם הגשת כתב האישום.
בית המשפט לתעבורה הגיע למסקנה כי אין מדובר במקרה בו הצורך בגילוי הראיה לשם עשיית צדק, עדיף על האינטרס הציבורי שבאי גילוייה, שכן הידיעה המודיעינית היוותה לכאורה את היסוד הסביר לחשד שהנהג מסומם, אך אין לה ערך ראייתי נוסף. לאור מצב ראייתי זה, ישנה חשיבות מועטה, אם בכלל, לזהות מוסר הידיעה המודיעינית.