בדיקת שכרות לנהגים

 

עד תחילת שנת 2006 שוטר היה רשאי לערוך בדיקת שכרות לנהגים בשני מקרים בלבד: אם הם היו מעורבים בתאונת דרכים או כאשר היה חשד סביר שהם נוהגים בגילופין. אולם, החל מינואר 2006 שונה החוק כך שהוא מאפשר לשוטרים לערוך בדיקות שכרות אקראיות לנהגים "אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה" (סעיף 64ב(א)(1) לפקודת התעבורה). שינוי החוק הביא לאכיפה מוגברת של עבירה זו באמצעות מכשיר הינשוף למדידת אוויר נשוף, ובמרוצת השנים נרשמו אלפי דוחות לנהגים שנסעו בעודם שיכורים.

אולם, לא ניתן לערוך בדיקות דם/שתן אקראיות לגילוי רמת האלכוהול או לגילוי סמים מסוכנים בגופם של הנהגים. בדיקה כזו מותרת רק כאשר הם נמצאו מעורבים בתאונת דרכים או שיש חשד סביר שהם שיכורים או מסומים (סעיף 64ב(א)(2) לפקודת התעבורה).

בתיק שנשמע לאחרונה בבית המשפט לתעבורה בת"א עלתה השאלה באילו תנאים ניתן לדרוש בדיקת דם מנהג. עובדות המקרה מגלות כי בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשם נכשלה ולאחר מכן הוא נדרש לבצע בדיקת דם, אולם סרב לכך בעודו טוען כי הוא מפחד ממחטים.

שני הצדדים הסכימו כי בדיקת הנשיפה נכשלה מסיבות אובייקטיביות בשל מחלתו וקשיי הנשימה של הנאשם. התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם בשל העובדה שהוא אחר כך סרב לבדיקת דם, לאחר שהוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב. מנגד, ההגנה טענה כי הדרישה לבצע בדיקת דם נעשתה בחוסר סמכות וזאת מאחר ולא היה חשד סביר כי הנאשם אכן שיכור, שכן הוא נעצר לבדיקה אקראית וממבחן המאפיינים שנערך לו לא נמצא אינדיקציה לשכרות. בנוסף, העובדה שלא נערכה לנאשם בדיקת נשיפון לפני בדיקת הדם מוכיחה כי הוא נדרש לבדיקה זו ללא חשד אמיתי לשכרות. בית המשפט קיבל טענה זו וזיכה את הנאשם מחמת הספק מהמיוחס לו.