כמו כן, הבדיקות נערכות בדרך כלל במסגרת מבצעי אכיפה נגד העבירה של נהיגה בשכרות, כך שיש לעיתים "תור" לשימוש במכשיר הינשוף. התוצאה היא כי הבדיקה מראה על אחוז האלכוהול בגופו של הנהג בזמן הבדיקה ולא בזמן הנהיגה.
בגלל הליך ספיגת האלכוהול בדם, ייתכן מצב שבזמן הנהיגה היה אחוז האלכוהול בגופו של הנהג מתחת למידה המותרת בחוק, אך בזמן הבדיקה כבר הספיק ריכוז האלכוהול לעלות ולהגיע לרמה המצביעה על שכרות על פי חוק. יש לציין כי תוך פרק זמן של חצי שעה על קיבה ריקה, ותוך שעה וחצי עד שעתיים על קיבה מלאה, יגיע האלכוהול לשיאו אצל השותה.
הבעיה שנוצרת היא במיוחד במקרים בהם הייתה שתייה מרובה בפרק זמן קצר והביאה לידי תוצאות מדידה גבוליות בבדיקת הנשיפה (עד 300 מיקרוגרם), כפי שניתן ללמוד מתיק 9817/07 (מדינת ישראל נ' סנפירי אריאל). בתיק זה הואשם הנהג בעבירה של נהיגה בשכרות, כאשר בבדיקת נשיפה שנערכה לו נמדדה כמות של 290 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי רמת האלכוהול שנמדדה לו לא משקפת נכונה את רמת האלכוהול בשעת נהיגתו וזאת מאחר ששתה משקאות חריפים על קיבה ריקה במהירות רבה בעודו ממהר לצאת ממקום הבילוי. בפני בית המשפט הופיע מומחה שטען כי ייתכן כי ריכוז האלכוהול של הנאשם עלה מהרגע בו עוכב עד לבדיקה עצמה, כך שייתכן כי בשעת הנהיגה רמת האלכוהול בגופו הייתה מתחת למידה הקבועה. לאור זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירה של נהיגה בשכרות מחמת הספק.


עורך  דין  תעבורה 
איתן  גורביץ