נהיגה בשכרות – הליך הספיגה

 

זמן בדיקת השכרות איננו זהה לזמן הנהיגה. נהג הנעצר על ידי המשטרה לבדיקה אינו נבדק בדיקת שכרות ישר אלא בין זמן הנהיגה לזמן הבדיקה ישנו לרוב פרק זמן של חצי שעה עד מספר שעות. צריך לזכור כי על פי הנוהלים השוטרים צריכים להמתין 15 דקות טרם יתחילו בביצוע בדיקת הינשוף. התוצאה היא כי הבדיקה מראה על אחוז האלכוהול בגופו של הנהג בזמן הבדיקה ולא בזמן הנהיגה. בגלל הליך ספיגת האלכוהול בדם ייתכן מצב שבזמן הנהיגה אחוז האלכוהול בגופו של הנהג מתחת למידה הקבועה בחוק כך שלא נחשב הוא כשיכור, אך בזמן הבדיקה כבר הספיק אחוז האלכוהול לעלות מעל הרמה המותרת בחוק. מדובר אמנם במקרים בודדים שבהם הייתה שתייה מרובה בפרק זמן קצר אך עדיין תופעה כזו קיימת וזאת במקרים שבהם נמדדה כמות גבולית הקרובה לכמות המותרת על פי חוק. שלב הספיגה הוא השלב שבו הגוף סופג את האלכוהול עד שהוא מגיע לשיא הריכוז בדם. לאחר השתייה מגיע האלכוהול לקיבה ועובר למעי ולדם. עם ההגעה לדם האלכוהול מתחיל להתפרק אך הכמות שמגיעה מהקיבה ממשיכה להצטבר עד לשיא. משיא זה כמות האלכוהול רק יורדת באמצעות הכבד.

תוך פרק זמן של חצי שעה על קיבה ריקה, ותוך שעה וחצי עד שעתיים על קיבה מלאה יגיע האלכוהול לשיאו אצל השותה. אם הנהג לא אכל זמן רב ונבדק כעבור חצי שעה מרגע ששתה, אזי בעת הבדיקה הוא בשיא תהליך הספיגה, כלומר אם נערכה לו בדיקה במהלך חצי שעה זו הרי שתוצאות הבדיקה בהכרח גבוהות מהמידה בה נמצא בעת הנהיגה. אותה בעיה קיימת אם אדם שתה על קיבה מלאה ונבדק כעבור שעה וחצי מרגע ששתה.

בתיק 9817/07 (מדינת ישראל נ' אריאל סנפירי) הואשם נהג כי נסע בשכרות, כאשר בבדיקת הנשיפה שנערכה לו נמצאה כמות של 280 מקירוגרם בליטר אוויר נשוף. הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי הבדיקה לא משקפת את רמת האלכוהול שלו בשעת הנהיגה. בפני בית המשפט הופיע מומחה שטען כי אכן ייתכן מצב בו הנאשם נהג כשבגופו רמת אלכוהול המותרת על פי חוק וכי היא עלתה כאשר הוא כבר עוכב לבדיקה. בית המשפט קבע כי לאור חוות דעתו של המומחה קיים ספק רב אם אכן הנאשם נהג בשכרות ולכן זיכה אותו מחמת הספק.