|
תקנה 144 לתקנות התעבורה מורה לנהג המעורב בתאונה בה נפגע אדם לפעול במספר מישורים: לעצור את רכבו ולהמנע מלהזיזו. להגיש עזרה לנפגע ולהזעיק כוחות הצלה. למסור את פרטיו האישיים לנפגע על-פי דרישתם. להודיע לתחנת המשטרה על המקרה ולמסור את פרטיו. נהגים שלא מצייתים לתקנה זו, מתרצים את בריחתם מזירת התאונה בכך שנשקפה להם סכנת חיים מתגובת הנפגע והסובבים אותו. יש לציין כי גם בהנחה שהנהג סבור שהוא נמצא בסכנה כלשהי, הוא יכול לנקוט בפעולות של הזעקת עזרה ומסירת פרטים למשטרה גם שהוא נמצא פיזית רחוק ממקום התאונה.
לשם הרשעה בסעיף זה התביעה צריכה להוכיח מלבד היסוד העובדתי גם את היסוד הנפשי. מחשבה פלילית מוגדרת בחוק כדלהלן: "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה הנמנים עם פרטי העבירה". יש לציין כי על פי החוק, רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע לבררם.
על התביעה להוכיח כי הנאשם היה מודע לטיב מעשיו כלומר, למשל, שהזיז את רכבו או שלא מסר את פרטיו, וגם מודע לנסיבות, כלומר שהיה מעורב בתאונת דרכים. התביעה לא צריכה להוכיח כי הנאשם גרם לתאונה, אלא רק שהיה מעורב בתאונת דרכים.
פורסם ב: מאמרים
ויביט בניית אתרים
|
