תעבורה – אי מסירת פרטים
נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו פגעה ברכב אחר שעה שהיא מתמרנת את מכוניתה לקראת חנייה ברחוב. למרות "שדפקה" את הרכב החונה היא המשיכה בנסיעה ועזבה את המקום מבלי כמובן להשאיר פרטים.
כתב האישום כלל נהיגה בחוסר זהירות – עבירה על תקנה 21 לתקנות התעבורה וכן עבירה של אי השארת פרטים – בהתאם לתקנה 145 לתקנות התעבורה.
הנאשמת כפרה בהאשמה המיוחסת לה ונשמעו הראיות בפני בית המשפט לתעבורה בת"א. עד התביעה סיפר כי שעה שטייל בבוקר, ליד ביתו, הוא הבחין כיצד נהג רכב ניסה להחנות את רכבו ברחוב מאנה, בנסיעה לאחור, ותוך כדי הנסיעה לאחור הוא פגע ברכב חונה אחר. לאחר הפגיעה ברכב האחר, עזב הרכב הפוגע את המקום מבלי לשאיר פרטים. בגין ההתנהגות המתוארת, הוא רשם את פרטיו שלו, על גבי פתק והצמידו לרכב שניזוק.
מאוחר יותר, באותו היום, הוא הבחין כי הפתק שרשם, היה עדיין מונח על שמשת הרכב הניזוק. או אז, הוא טלפן לבעל הרכב. כך הוא ידע לעשות מאחר שברכב הניזוק היה שלט המציע את הרכב למכירה ובו מספר טלפון לפניה לבעל הרכב. הוא שוחח עם בעל הרכב, זה האחרון עדכן אותו כי הרכב הוא בשימוש בתו. הסתבר כי זו גרה באותו בנין בו הוא עצמו מתגורר. לפי עדותו הוא היה במרחק של כ-
בעלת הרכב הניזוק סיפרה כי השכן התקשר אליה וסיפר לה שהרסו לה את האוטו. לאחר מכן היא ניגשה לרכבה וראתה כי אכן רכבה נפגע בפגיעת פח בכנף הימנית מעל הגלגל. עלות תיקון הנזק 1,400 ₪. התיקון בוצע רק לאחר ארבעה חודשים, כך משום שהיא היתה בתקופת בחינות. היא התעכבה בביצוע תיקון הרכב, לפי שביקשה לדעת מה עלה בגורל תיק המשטרה, ומתוך תקוה שלא תשלם את הוצאות התיקון מכיסה הפרטי.
הנאשמת העידה כי הדברים המיוחסים לה לא היו ולא נבראו. לדבריה, אין ברכבה כל נזק ואין היא יודעת במה מדובר, היא לא היתה מעורבת מעולם בכל תאונת "פגע – וברח".
בית המשפט לתעבורה נתן אמון מלא בגרסת התביעה והרשיע את הנאשמת במיוחס לה.